יום שלישי, 29 במרץ 2016

תקשורת וספורט



1) כדורגל נשים צריך חוקים משלו: (לצפייה בכתבה המלאה)
תקציר הכתבה- בכתבה מדובר על ההבדלים בין כדורגל נשים לבין כדורגל גברים. ממשלות ברחבי העולם השקיעו 18.5 מליון דולר בכדורגל גברים, ובנשים השקיעו רק 5.4 מליון דולר.
בכתבה נאמר שחוקי הכדורגל לא מביאים בחשבון את ההבדלים הגופניים בין נשים לגברים, שנובעים מתכונות גופניות הקשורות לגנטיקה והורמונים.
המושג המתבטא בכתבה הוא מין:
מין הוא מושג המתייחס להבדלים הביולוגיים בין גברים ונשים, להבדלים הנראים לעין,. המושג גם מתייחס להבדלים נוספים כמו מבנה הגוף,פיזיולוגיה, כוח ושרירים, ועוד. הבדלים אלו יכולים להסביר את היתרונות שיש לגברים בענפי ספורט שונים.
המושג מתקשר לכתבה בכך שבכתבה מדברים על ההבדלים הגופניים בין נשים וגברים, ואיך זה משפיע על הנשים המשחקות כדורגל. גברים חזקים יותר בכ-30% מנשים, וההורמונים אצל הגברים מאפשרים להם להתאמץ פחות בזמן ריצה. ענף הספורט כדורגל מותאם לגוף הגברי, מבחינת גודל המגרש, גודל השער, משקל הכדור והזמן שהוא משוחק. ישנו הבדל בין ממבנה הגוף הממוצע של נשים לבין מבנה הגוף הממוצע של הגברים, ובגלל שכדורגל מותאם למבנה הגוף הממוצע של הגברים, לגברים יש יותר יתרון על הנשים בכדורגל.



2) אוהדי מכבי תל-אביב שרים את התקווה והבה נגילה במילאנו: (סרטון)
המושג המתבטא בקליפ: לאומיות ואתניות.
לאומיות היא הכרה קיבוצית של זהות ה"מזקקת חומרים מן העבר לצורכי הפוליטיקה של ההווה".
הלאומיות הינה תופעה עתיקה שמדגישה את הקשר בין מסגרות עתיקות( עדתיות, דתיות, אתניות) לאומות מודרניות. הלאומיות היא קהילייה מדומיינת מכיוון שהחברים בקבוצה אינם מכירים אחד את השני, אך כולם מרגישים שייכים לאותה קהילה.
המושג לאומיות מתקשרת לקליפ משום שהאוהדים הם קבוצה לאומית, הם כולם אוהדים את אותה הקבוצה, מכבי תל אביב. האוהדים לא מכירים אחד את השני, אבל הם כולם מרגישים שייכים לאותה קהילה, לקהילת האוהדים של מכבי תל אביב. השיוך של האוהדים לקהילה הוא לא רשמי, אלא רגשי. הרגש הוא האהדה של קבוצת הכדורגל. בנוסף, הלאומיות מתבטאת בקטע בשירת המנון התקווה ובהנפת דגל ישראל. זה מדגיש את הקשר בין האתניות, שזה הקשר למורשת התרבותית המשותפת לבין הלאומיות. אנשים החברים בקבוצה אתנית חולקים מוצא משותף או דת משותפת.האתניות מתבטאת כאן במוצא של האוהדים, שהוא מדינת ישראל, והתרבות של המדינה מתבטאת בדגל ובהמנון, שהם חלקים בלתי נפרדים מהתרבות של מדינת ישראל. האתניות נכנסת בתוך הלאומיות בכך שהשיוך למוצא והתרבות המשותפת הם מכנה משותף של האוהדים בקהילה שלהם, שהיא הלאומיות שלהם.




שאלת מחקר:
כיצד הלאומיות והאתניות בכדורגל הישראלי מספקות את הצרכים של הצופים?

הלאומיות היא מכנה משותף לקהילה, שבה לא מכירים החברים בה אחד את השני. יש לאותה קהילה מכנה משותף ורצונות משותפים, ולמרות שהקהילה היא לא משהו מוגדר, אותם אנשים בקהילה חשים אליה תחושת שייכות. בכדורגל הישראלי, הלאומיות בולטת מאוד, בין אם זה באהדה של קבוצה מסוימת או אהדה של נבחרת ישראל. כשנבחרת ישראל משחקת, כל המדינה מרגישה את תחושת השייכות לקהילת האוהדים של הנבחרת. האתניות היא מורשת תרבותית משותפת. בעלי אתניות משותפת חולקים מוצא או דת משותפים. מרבית בני האדם רואים את עצמם כבעלי יותר מזהות אתנית אחת. האתניות מתבטאת בכדורגל הישראלי בכך שהאוהדים של קבוצות הכדורגל בישראל הם יהודים לרוב, הקבוצות הן חלק ממדינת ישראל, ולכן יש לקבוצות עצמן מוצא משותף. האוהדים של קבוצות אלה הם ישראלים. המוצא שלהם משותף ולרוב גם הדת שלהם- יהודים. לדוגמה- אוהדי בית"ר ירושלים הם יהודים. בית"ר ירושלים היא קבוצה שרואים בה כקבוצה שמייצגת את היהדות.
לפי תאוריית הבדלי האישיות, התקשורת מספקת ארבעה צרכים של הקהל הצופה בספורט בכלל ובכדורגל בפרט:
*צרכים קוגנטיביים- לדעת על מה מדובר ומה מתרחש, חיזוק ידע.
*צרכים רגשיים- חוויה אסתטית, הנאה וריגוש.
*צרכים אינטגרטיביים- קשר עם משפחה וחברים, ביטחון, סטטוס.
*צרכים אסקפיסטיים- מבריחה מחיי היומיום, מתפקידים חברתיים ופורקן מתח.
הלאומיות והאתניות מספקות את הצרכים של הצופים בכך שהן נותנות לאנשים מקום להשתייך אליו. הן מספקות בעיקר את הצרכים האינטגרטיביים, ובתוך זה גם את הצרכים האסקפיסטיים, משום שברגע שיש מקום להשתייך אליו, יש את החיבור למשפחה וחברים שגם נמצאים איתך באותו מקום, וכך גם יש לך לאן לברוח. זה מחבר אותנו למשפחה וחברים ומנתק ותנו משגרת היומיום שלנו. כך גם מתמלאים הצרכים הקוגנטיביים והרגשיים, כי ברגע שאנו צופים במשחק כדורגל אנו רוכשים ידע על מה שקורה על המגרש וגם נהנים מחוויה של מתח במהלך משחק הכדורגל.


רפלקציה:
הזירה של הספורט בתקשורת מזכירה לי מאוד את התקופה ששיחקתי כדורסל. שיחקתי ארבע שנים בקבוצה של נערות, והיו לנו משחקים פעם בשבוע. תמיד היה לנו קהל, היינו קבוצה גדולה יחסית, חמש עשרה בנות. היה נחמד שאנשים היו באים לעודד אותנו. פעם אחת במקום אימון לקחו אותנו לצפות במשחק כדורסל של הנערים בגיל שלנו, הם היו קבוצה של עשרה בנים. הכמות של הקהל הייתה פי שלוש מהכמות שלנו יש במשחקים, וכששאלתי למה זה קורה, פשוט אמרו לי שאצל הבנים יש יותר אקשן, יותר כיף לצפות במשחק.
כבר אז הבנתי את החוסר שוויון בין גברים ונשים בספורט. כל חיי אני עוסקת בספורט ועכשיו אני שמה לב להבדל הזה בין גברים ונשים יותר מתמיד. בתהליך העבודה הבנתי שלא משנה כמה נתאמץ, ספורט נשים לעולם לא יהיה פופולרי כמו ספורט גברים, הנשים מאז ומתמיד היו בתחתית, מתחת וגברים ושם זה יישאר תמיד, אני לא רואה איך שינוי כזה יכול להיות. הקושי המרכזי בעבודה היה למצוא שאלת מחקר, לא רציתי לעשות על ההבדל בין ספורט נשים וספורט גברים, ניסיתי למצוא משהו אחר שהוא קצת יותר מקורי והיה לי קשה מאוד, אבל בסופו של דבר הגעתי לשאלת מחקר שלדעתי משקפת את מה שקורה היום בספורט, אולי היה לי קצת יותר קשה לענות עלייה ועבדתי עלייה קצת יותר זמן, אבל אני מרוצה מהתוצאה הסופית של שאלת המחקר ושל העבודה בכלל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה